ברכת ראש החוג

אסי משולם

הקטלוג המרצד לפניכם/ן הוא העדות האחרונה והסופית למחזור המאותגר ביותר בתולדות החוג לאמנות. זהו מחזור שחצי ממנו, שלושה סמסטרים, עברו בצל מגיפת הקורונה, ובאמצעות למידה מרחוק. מה שהיווה אתגר לכל מוסדות הלימוד במדינה, עבור בתי הספר לאמנות היה בגדר סכנה קיומית של ממש. כל מוסד שהתעקש לשרוד את המגיפה ולהתמיד בפעילות השוטפת, נאלץ להמציא את עצמו מחדש, ולמעשה לחשוב מההתחלה על כל הרעיון הזה, של לימודי אמנות והוראתם. כל אחד ואחת מאתנו, אנשי ונשות הסגל, מצא/ה את עצמו/ה כבר בשנה שעברה, בונה תכניות לימוד חדשות ומעדכנ/ת אותן תוך כדי ריצה, מסתגל/ת למתודות הוראה שמעולם לא הכיר/ה, ומתמודד/ת עם בעיות שאף פעם לא דמיינ/ה.

אם לנו, המורות והמורים, היה קשה, אין לי את היכולת אפילו לדמיין את הקשיים שבפניהם עמדו התלמידים והתלמידות שלנו. אלה קיבלו באמצע שנת הלימודים הקודמת קבוצה של מורים ומורות נבוכים וחסרי ניסיון, בעולם מבוהל ובאווירה אפוקליפטית, ונאלצו להסתגל לתכנית לימודים שלא ביקשו לעצמם ושמעולם לא נרשמו אליה. כולנו רצינו להאמין שעד שנת הלימודים הבאה הכל יסתדר, התרופה תמצא והווירוס יעלם באורח פלא – החזרה לשגרה ממש כאן מעבר לפינה. עד מהרה התברר ששום דבר אינו פשוט כפי שהיינו רוצים שיהיה, שהחיים של כולנו השתנו באורח דרמטי, ובכלל זה גם חיי האקדמיה והחוג לאמנות. שנת הלימודים החדשה נפתחה אף היא בלימודים מרחוק, והתקיימה, כמעט כולה, בסימן איסור חמור להגיע ולעבוד בקמפוס.

עבור סטודנטיות/ים לאמנות, בוודאי כאלה שנמצאות/ים בשנת לימודיהן/ם האחרונה, זהו אירוע מייאש. בית הספר לאמנויות הוא מוסד המאובזר במיטב המכשירים והכלים שיכול/ה תלמיד/ה לאמנות לבקש. כמעט בכל תחום וכמעט לכל פנטזיה, נועד הבניין שלנו להיענות. אלא שהפעם – מסדנת הפיסול המשוכללת ועד למעבדת המחשבים החדשה, ממכבשי ההדפס העתיקים ועד למיטב הטכנולוגיה הקרמית – כל אלה נמנעו מתלמידי/ות שנה ג', שזוהי להן/ם שנת הלימודים האחרונה, שבסיומה הן/ם אמורות/ים להציג תערוכה ובה גוף עבודות מגובש, משמעותי ומעניין. במקום לעבוד בחללים הגדולים והפתוחים של בית הספר, נאלצו התלמידים והתלמידות להשאר ספונים בבתיהן/ם, לעבוד בתנאים מגבילים ולא אחידים, וללמוד את המקצוע החופשי ביותר בעולם, דרך חלונות קטנים על מסך המחשב, תוך שהן/ם תלויים/ות בחסדיה של רשת האינטרנט המקומית.

אם כל זה לא היה מספיק, כדאי להזכיר גם שהמחזור הזה למד בצל התקופה הפוליטית הכי לא יציבה שידעה מדינת ישראל לאורך כל שנותיה. חוסר היציבות הזה, שהביא לארבע מערכות בחירות בתוך שנתיים, השפיע באופן משמעותי על כל מוסדות החינוך וההוראה בארץ, ובכללם גם האוניברסיטאות. תלמידי/ות המחזור הזה למדו תחת שלושה שרים שונים (שני שרי חינוך ושר אחד להשכלה גבוהה), שלכל אחד מהם גחמות משלו, ובהעדר תקציב מדינה, שגרם לכך שכל מוסדות הציבור, ושוב – בכללם גם האוניברסיטאות, נאלצו להתנהל באופן דחוק וחסכני, ומבלי שום הובלה אידאולוגית ברורה ומשמעותית. ההשפעה של אלה הייתה אולי פחות דרמטית ופחות נראית לעין מזו של מגיפת הקורונה, אולם היא בהחלט ניכרה, גם אם התלמידים/ות עצמם/ן לא תמיד יכולות/ים היו להבחין בה. שיאו של חוסר היציבות השלטונית, הגיע בחודשים האחרונים בדמותו של גל מחריד של אלימות ופרעות, שהיווה את תוצאותיה של הסתה שלטונית מתמשכת, והביא למשבר אמון טוטאלי בין מרכיביה השונים של החברה בישראל. החוג לאמנות הוא חוג מעורב שבו לומדות/ים סטודנטיות/ים ממגוון הדתות והתרבויות שחולקות את החיים בארץ הזו, והמתחים של תקופה זו חלחלו באופן בלתי נמנע גם לכאן. עד שכבר אפשר היה לחזור ולעבוד בחללי הבניין ובסדנאות, חלק מן התלמידים/ות חששו להגיע אל הקמפוס, ונאלצו להמשיך ולעבוד בתנאים המגבילים של הבית או הדירה הפרטית.

למרות כל אלה, הכמעט-בלתי-יאומן קרה, והרי אנחנו ניצבים כעת בפתחו של קטלוג אינטרנטי (ראשון מסוגו בהיסטוריה של החוג) של תערוכת בוגרים ובוגרות, בסופו של אחד מן המחזורים הגדולים ביותר של החוג בשנים האחרונות. כנגד כל הסיכויים, מוצגת גם השנה תערוכת בוגרים/ות שאיכויותיה אינן נופלות מאלה של התערוכות שקדמו לה, ולמרות שנעשתה במאמצים כפולים ומכופלים מבדרך כלל, לא ניכרים בה כלל הזיעה והמאמץ, והיא מהווה מקור לגאווה עבור כולנו, מורות ותלמידים כאחד. כל בוגר ובוגרת מציגים כאן את מרכולתם האינטלקטואלית והנפשית שנצברה לאורך שלוש השנים האחרונות, ומשקפת את המטען המורכב, המאתגר והמעמיק שאספו במהלך תקופה מאתגרת זו.

הקטלוג האינטרנטי המוצג לפניכם, שכאמור הנו בגדר חידוש לאחר שנים של קטלוגים מודפסים, מאפשר לנו להאריך את קיומה של התערוכה הפיזית, שזמנה, באופן טבעי, קצוב. במקום חוברת שידפדפו בה פעמיים שלוש בלבד לפני שתופקר לאבק ולקורי העכביש, בחרנו להפיק הפעם אתר אינטרנט דינמי ועשיר, שיאפשר לכל אחד ואחת מהמציגים/ות להציג יותר מדימוי אחד או שניים, ולהרבה יותר זמן. כל אחד ואחת מבוגרות החוג נמצא/ת כעת במרחק הקלדת שמו/ה בגוגל, ונוכחותה/ו בעולם כאמנ/ית מתחילה עכשיו. המעיינים/ות בקטלוג ימצאו בו גופי עבודה מגובשים, מידע אודות היוצרים, היוצרות והיצירות, ואף קטעי דוקו קצרים ואישיים שנעשו על ידי האמניות/ים עצמם/ן, במסגרת סדנת אורח שערכו עם האמנית ויוצרת הדוקו, שחף דקל.   

לא רק הקטלוג האינטרנטי הוא בגדר חידוש. השנה, בשל כמות המציגים/ות הגדולה, נפרשה התערוכה על פני שני מוקדים, והיא מוצגת גם במוזיאון הכט, מוזיאון לאמנות ולארכיאולוגיה, שנמצא בבניין הראשי של האוניברסיטה. מערכת היחסים החמה שבין המוזיאון והחוג לאמנות נמשכת כבר שנים ארוכות, אולם זוהי הפעם הראשונה שבה שיתוף פעולה קרוב מן הסוג הזה מתקיים. זוהי הזדמנות להודות לד"ר ערן אריה ולצוות המוזיאון, על הנכונות להתגייס ולצלול אל שיתוף הפעולה הזה, שכולי תקווה שכמותו עוד יבואו רבים.

בנימה אישית, אני מבקש לאחל לכל הבוגרים והבוגרות שלנו הצלחה רבה בהמשך הדרך. כולי תקווה שכל אחד ואחת מכם ימצא/תמצא את דרכו/ה הייחודית בעולם המורכב שאתם/ן יוצאים/ות אליו כעת, וכי האתגרים שעמדתם/ן בהם בהצלחה רבה בשנים האחרונות, יבשילו לכדי לקחים אמיתיים לחיים מלאי עשייה משמעותית. כל אחד ואחת מכם נשלח/ת כעת חזרה אל החברה בישראל, כשגריר/ה של אמנות ותרבות, וכסוכנ/ת של שינוי עבור מקום שזקוק לו נואשות. את מרביתכם/ן אני זוכר מראיונות הקבלה לחוג, לפני שלוש שנים. רובכם/ן הגעתן/ם לכאן צעירים/ות ותמימים/ות מאד, בוודאי בכל מה שנוגע לאמנות ולמשמעותה בחיים שלנו. אתן/ם יוצאים/ות מכאן היום כבני אדם אחרים לגמרי, ומניסיון אישי אני יכול לספר לכם שייקח שנים עד שתפנימו באמת את עומק השינוי שעברתם/ן פה. אני מודה לכולכם/ן על הזכות שניתנה לי לקחת חלק בשינוי הזה, יחד עם כלל מורות ומורי החוג. אנחנו גאים/ות בכם/ן מאד.

מספרם של אלה אשר הודות לעבודתם התאפשר קיומה של השנה המוטרפת הזו, הוא אדיר. אני מודה לכל אחד ואחת מכם/ן, מורים ומורות, מנהלנים/ות, מרכזות ומזכירות, עובדי תחזוקה, מעבדות וסדנאות, בוני אתרים ומעצבות, מנהלים ומנהלות – בלעדיכם כל זה לא היה קורה. תודה מיוחדת מגיעה לחברתנו ליהי חן, מנהלת סדנת הפרויקטים ואוצרת התערוכה, שכמו בכל אחת מהשנים האחרונות, גם הפעם עבדה לילות כימים וללא לאות, כדי להביא את 37 תלמידיה/ילדיה אל קו הגמר בצורה הכי טובה שאפשר היה לדמיין. ליהי, התערוכה והקטלוג נראים כאילו לא הייתה קורונה בעולם, וכל זה שלך ועלייך. אני מודה לך בשם כל הצוות ובשם כלל התלמידות והתלמידים, על ההקרבה והמחוייבות הבלתי נתפשות.

את השורות האחרונות אני מבקש לנצל כדי להודות למשפחתו של חברנו היקר והאהוב, אורי קצנשטיין. גם השנה  תרמה המשפחה מלגה לבוגר/ת מצטיינ/ת, לזכרו של אורי. זוהי מחווה מרגשת שאינה מובנת מאליה כלל, ואני מבקש להודות לכם עליה מקרב לבי. אנחנו זוכרים את אורי ומוקירים אותו באופן יומיומי בחוג. רוחו עודנה נוכחת בינינו ומשפיעה באופן עמוק על כולנו. תודה.

אסי משולם
ראש החוג לאמנות